כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' חובישי

החלטה

1. הצדדים חלוקים בשאלת הסמכות המקומית. לטענת התובעת, יש להחיל תניית שיפוט שבהסכם בין הצדדים, ולהעביר את התובענה לדיון בבימ"ש השלום בתל אביב. לטענת הנתבע, מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד.

2. התובעת הגישה נגד הנתבע תובענה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, בגין חוב על סך כ-48,000 ₪. הנתבע הגיש את התנגדותו לביצוע התובענה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו, תוך שהוא טוען כי ביהמ"ש המוסמך לדון בתובענה הוא בימ"ש השלום בעכו, לאור מקום מגוריו של הנתבע. על כן הועברה ההתנגדות לבימ"ש זה, בהתאם לתקנה 109ט(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979.

3. התובעת עותרת להעברת התיק לבימ"ש השלום בתל-אביב יפו, של תניית שיפוט ייחודית שבהסכם, שזו לשונה: "סמכות שיפוט ייחודית לדון בכל תובענה או הליך אחר הנוגע לכתב או לביצועו לבית המשפט המוסמך בתל אביב יפו" (סעיף 27 להסכם).

לאור נוסחה של התנייה, ברי כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית, ובהתאם לכללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, גובר הסכם השיפוט על כללי הסמכות המקומית הכלליים (תקנה 5 לעומת תקנה 3 לתקנות אלו).

4. לטענת הנתבע, הרי שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד.

סעיף 4 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), קובע חזקות בדבר תנאים מקפחים, ובין אלו נקבע כי תנאי מקפח (חלופה 9, כפי שתוקנה בשנת 2004), הוא: "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך".

5. אין בין הצדדים מחלוקת, כי מדובר בחוזה אחיד. קיימת, איפוא, חזקה על פי החוק הנ"ל, כי תנאי הקובע את מקום השיפוט בתל אביב, כאשר הוראות הדין אינן מקימות סמכות מקומית לבתי המשפט בתל אביב, הינו תנאי מקפח. חזקה זו לא נסתרה על ידי התובעת.

לטענת התובעת, רק שיקולים בעלי משקל מכריע יניאו את בית המשפט מלכבד תניית שיפוט. בטענה זו מסתמכת התובעת על הכרעת ביהמ"ש העליון בעניין בקשה להעברת תיק למחוז אחר (בש"א 14/99 ועקנין נ' אררט), לאחר שטענות הנוגעות לשאלת הסמכות המקומית הוכרעו על ידי הערכאה הדיונית. אין לפסיקה זו רלבנטיות לעניין הנדון לפניי, שכן מעבר לכך שהיא אינה עוסקת ישירות בשאלה אם תנאי מסויים הוא מקפח ואם לאו, הרי שמדובר בפסיקה שקדמה במועדה לתיקון החוק.

6. בתמיכה לטענות התובעת, היא מסתמכת גם על החלטה שניתנה בבימ"ש השלום באילת, בנסיבות דומות לאלו שלפניי, ובמסגרתה קבע ביהמ"ש, כי על פי הלכת "מפעל הפיס" (רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פ"ד נז(4) 473), אשר קבע את מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות, אין מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד.

הלכת מפעל הפיס התבססה על נוסחו הקודם של חוק החוזים האחידים. על פי נוסחו הקודם של החוק, תנאי נחשב כמקפח, אם הוא קובע מקום שיפוט בלתי סביר. לצורך ההכרעה בשאלת הסבירות קבע ביהמ"ש העליון את מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות, דהיינו – תניית שיפוט תיחשב כבלתי סבירה, אם יש בה כדי להרתיע בעל דין מלממש את זכויותיו המשפטיות.

המצב המשפטי היום שונה. כיום קובע חוק החוזים האחידים, כי כל תנאי בחוזה אחיד הקובע מקום שיפוט בשונה מהוראות הדין – חזקה שהוא מקפח. אין עוד שאלה של סבירות, ואין שאלה של הרתעה מפני מימוש זכויות. התובעת לא העלתה טענה כל שהיא, שיש בה כדי לסתור את חזקת הקיפוח, בנסיבות המקרה דנן. לפיכך, אני קובעת, בהתאם לסעיף 19 לחוק החוזים האחידים, כי יש לבטל את תניית השיפוט.

7. הנתבע הוא תושב עכו, על כן מוסמך בימ"ש השלום בעכו לדון בתובענה המוגשת נגדו, על פי תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לפיכך, דין הבקשה להעביר את התובענה לבית משפט השלום בתל-אביב, בשל חוסר סמכות מקומית – להידחות. אני דוחה, איפוא, את בקשת התובעת, ומבהירה, כי הדיון הקבוע לפניי (17.9.13) יתקיים במועדו.

אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע, בסך 1,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: